המודעות.

המודעות שלנו תלויה במוח שלנו ביכולתו לפנח תמונות איתותים , סיגנלים,תחושות , ללא התודעה, החושים ,התבונה ,והמודעות לא היינו יודעים כי אנו קיימים במציאות .
התודעה אינה מורכבת רק במוח , היא מורכבת מאיתותים וצרופים מושלמים...
אנו נמצאים כאן כדי להביא להמשכיות למודעות עצמית להביא לשיפור האני ,להשפעה ,לרוח , לנשמה ,לאור ולתיקון של כל זה .
יש סיבה להיותנו כאן יש לנו מטרה בתודעתנו ,אנו מודעים להימצאות שלנו ולמטרה שלשמה נבראנו.
האמת המוחלטת משאירה מקום לחשיבה ,הרי לפני שמגיעים אליה ...
"האני המודע " חשבתי ורק לאחר מכן השקתי שהיא אמת מוחלטת על מנת לאשש...את הדברים .
החוויה יכולה להיות על טהרת הפנימיות ,כמו חוויה בחשיבה שהיא מנטאלית טהורה .
הנשמות שלנו הם ניצוצות של בורא העולם , לכל תיקון , אישי ,עצמי, וקבוצתי , אנו מקרבים טיהור פנימי כללי באמצעים תבוניים ורוחניים עד לאינסוף.
הנשמה בוחרת מרצון, לעבור את ההתנסות הנוספת, להיכנס לאישיות הנשמה שבגוף האדם.
אם אנו רוצים לראות ,דרך הנקודה שמבטא את הנשמה ,עלינו לחדול
מהעמדה השיפוטית שלנו.כאשר אנו שופטים את האחר אנו יוצרים אנרגיה שלילית .
אין לנו יכולות לשפוט את מה שרואים , בהעדר סיבות נוספות שלא נראות מן העין.

כוונה .

היא ממונעת על ידי הרגשה ומחשבה של המעשה, הכוונה היא סיבה בלתי נפרדת מהתוצאה.
סיבה שלא הניבה את התוצאה שלה, היא מעשה שלא השלים את עצמו .
כל תכונה גופנית, רגשית ונפשית ,שמאפיינת את הגוף שנלווה אליו, היא סיבה של הנשמה .
הבורא אינו משתנה ,רק האדם ,ככל שהוא משתנה הוא מתקן את עצמו
הוא זוכה ליחס יותר גדול מהבורא כדי לקבל את האור העליון.

המושג של" בורא " (בקבלה) לבין "אלוהים " (בדת) .
בקבלה הוא באינסוף , בחסדו, בעצמיותו, בסגולותיו , בגילוי הבורא,הטוב והמטיב ,המשפיע,
מהנקודה העליונה שב "אינסוף".

בדת = דעת  תורה = " ה' שמו אחד " .במכלול ספרי הקודש ,תלמוד ,גמרה,וקבלת עול מצוות

מה שברור עכשיו לא היה ברור לפני שהתברר .
כל נעלם מתברר מעצמו .
"סוד ה' ליראיו" '' סוד ה' ליראיו, ובריתו להודיעם " = לה' האל - L יש קהילה מצומצמת של "מקורבים" שהם יראי האל –L ,האל- L מגלה ליראיו את סתרי התורה. (תהילים כה – 14)
"הבורא" הכול יכול " שיצר את כל המציאות ולכן הוא " כל יכול " .
משמע , בכוחותיו ,באחדותו , באינסופיותו ,ובהנהגתו של העולם.
דרך הקבלה ניתן לפתור את הנוסחאות החבויות בתוך מאגרי החוכמה
והידע של חוק המציאות הכללית .
ולזאת ניתן להוסיף את שפת התנ"ך האגדה ההלכה הקבלה כפי שנכתבו בהתגלות הבורא לאדם (אברהם אבינו).  האלוהים מתגלה בדרכים שונות "במידות "ובאידיאות" ( הרב קוק ).

ט ו ב   ו ר ע .

מושג רע = אגואיזם שלנו – מחשבות רק על טובת עצמנו .
טוב = שמחה התרוממות התעוררות .
צריך להסיר את הרע מתוכנו כי זה גורם לייאוש לצער לעצבות .להגיע לטוב.
כל החיים שלנו הם מאבק עם הרוע הפנימי שלנו דחיקתו והחלפתו לתכונות של הבורא , לתכונות ההשפעה אשר יביאו אותנו לתכונת  טוב ומטיב .
נשמתנו בדרכה לבורא נמצאת במאבק מתמיד בין שני כוחות מנוגדים שהם טוב-ורע .
סיבת הסבל בנשמה שהיא מגיעה עם הרשימו - DNA שלה בגלגולים השונים שלה.
בנשמתו של האדם נמצא יצר הרע – ויצר הטוב , האדם נולד לסבול נולד לכאבים ולייסורים.
ייסורים הם = כאשר האדם לא מתייחד עם הכוח העליון אך,מרגיש שהוא קיים
נמצא אבל אין לו שייכות אליו .
" יצר האדם רע מנעוריו " "צדיק ורע לו רשע וטוב לו "
האדם צריך לתקן את הרע הפנימי להרוס אותו ולבנות עליו רק את הטוב.
להבין את נוכחותנו ביקום ובעולם הזה ואת קיומו של האדם במערכת הבריאה בעולם העשייה.
הכול צפוי מראש בגלגול הזה כמו בגלגולים האחרים .....
אנו קולטים חשים ,מרגישים, ורואים על פי החושים שלנו והם הגירויים הפרטיים והפנימיים שלנו המוח שלנו משדר והחושים קולטים וזה גם מה שקורא בנשמה שלנו.

תודעה - הכרה-עצמית, כושר חישה והבנה

מרביתן של בעיותינו הן פרי יצירתו של דמיוננו, וזאת כיוון שלא קיבלנו או השגנו את מה שרצינו לקבל ולהשיג, או משום שלא קיבלנו והשגנו את מה שרצינו לקבל ולהשיג בדיוק על פי דרישותינו. בנוסף לכך, מרביתן של בעיות מסוג זה הן תוצאה של רגשות ותחושות שרצינו לממש או לאחוז בהם, ולא צלח הדבר בידינו .
תודעה - היא אחת מתכונות הנפש, ובדרך כלל מייחסים אליה תכונות כמו סובייקטיביות, הכרה-עצמית, כושר חישה והבנה, והאפשרות לקלוט את היחס בין הזהות האישית לסביבה. לפעמים משתמשים גם במילה הכרה לאותן משמעויות .