הרצון לקבל

מתחלק לחמישה חלקים בסיסיים. במונחים קבליים נהוג לומר כי הרצון לקבל מתחלק לחמש דרגות של "עביות", הנמדדות באופן הבא: עביות שורש, עביות א', עביות ב', עביות ג' ועביות ד'. המונח "עביות" משמש אפוא למדידת גודל הרצון. כל אחת מחמש דרגות העביות הבסיסיות מתחלקת לחמש דרגות פרטיות, שכל אחת מהן מתחלקת גם היא לחמש דרגות פרטי-פרטיות. וכך מחולק הרצון לקבל שבאדם למאה עשרים וחמש דרגות . ( 5*5=25*5=125)

תיקון האגו של האדם מרצון ליהנות לעצמו לרצון להשפיע נקרא "עליית מדרגה". בכל מדרגה האדם רוכש יותר רצון להשפיע ובהתאם למידת תיקונו הפנימי הוא מרגיש את הבורא .
בין העולמות העליונים ובין העולם שלנו נמצא "מחסום" המפריד בין העולם הרוחני ובין עולם החומרי , מתחת למחסום נמצאים הגוף והנשמה בדרגת העולם הזה. האדם מתחיל את תהליך תיקונו הפנימי מדרגת העולם הזה.
העולמות הרוחניים והעולם שלנו נמצאים אחד תחת השני, מקבילים זה לזה, ולכן כל העולמות כלולים מאותם הפרטים. האור יוצא מהבורא ועובר דרך כל העולמות עד לעולם הזה, ומכיוון שכך כל פרט המצוי באין-סוף נמצא גם בכל יתר העולמות. המקובלים מגדירים יחס זה "כשורש וענף".
כלומר את כל פרטי המציאות בעולם הזה על כל קשריהם, נמצא בכל העולמות העליונים עד אין-סוף עולמות עשייה, יצירה, בריאה, אצילות, אדם קדמון ואין-סוף.

"כוונה" = היא הצורה שבה אנו מתייחסים לקבלה ולנתינה...
אנו מזמינים על עצמנו כוח המכונה בשפת הקבלה "אור מקיף". הכוח, ההארה הזו,מצריכה התבוננות בעולמות העליונים ובאור אין סוף .
תיקון הרצון מ"על מנת לקבל" ל"על מנת להשפיע"
האל הציב את יכולתנו להדמות לו ולהכיר בזה שיש לנו היכולת הרוחנית לפעול כמותו תמיד נהיה החלק האלוהי מתוך השלם ,האחד , ברגע שיש לנו את
ההכרה ואנו משתוקקים להדמות לו לבורא משמע שהכרנו את
תכונותיו את רצונותיו להיות חלק ממנו.

רצון הוא ראשיתה של כל בריאה הוא המחשבה הראשונה הוא רגש נשגב
בתוך הנפש.
האל מאמץ אותנו בכל צורה רוחנית בהשתוות איתו ובכל דרגה רוחנית שלנו.
הבורא רוצה למענך את מה שאתה רוצה בשבילך.
אתה מקבל את מה שאתה נותן מתוכך מהקדשתך לכל דבר ,לעיצוב לבך במסרים מהמוח ואל המוח ( עצב )ליצירת העצמיות שלך הרוחנית שלך.
אלא הכוחות המצויים בך '' האדם '' שהתפתחו במהלך חייך ולימוד החלקים הנסתרים של המאור המטיב לנברא .
צא מהכלא שלך לעבר נשמתך בהכרה שעל פני שטח נשמתך , גם שאתה לא יודע עליה את מלוא הקליפה שלה.
בקבלה המושג מסך ואור חוזר (הוא החוש השישי) זהו מושג ,תכונה ,רצון שמפתחים אותו והוא בעצם הנשמה שלנו,להגיע ולחוש את ההרגשה בתפתחותה בחיפוש הפנימי העמוק ,באיכות ,בלימוד ובעבודה הפנימית.

לעבור את המחסום בין עולם העשייה לעולם היצירה למדרגה הראשונה .
לפני המחסום האדם נמצא עדיין בעולם הזה הגשמי הבהמי וכל
רצונותיו הם "לקבל על מנת לקבל בלבד" שהוא תענוג אנוכי אישי התכלית היא
להגיע למצב ההפוך והוא" לקבל על מנת להשפיע " שהוא לעצמו
מהות אלוהית "לתת ולהשפיע" זה קורא לאחר שעוברים את המחסום.
המעבר בין העולם הזה לעולם העליון לדרגה היותר גבוהה .
לאחר מצב זה האדם מגדיל את הכלי הרוחני שלו עד לגילוי העולם
העליון במדרגה שלו שלב אחרי שלב עד להגעה ולהתרגשות הרוחנית
הפנימית שלו.

משיכת אורות , "אור מקיף" - ע"י לימוד הקבלה אנו מעוררים עלינו את האורות המקיפים אל הנשמות שלנו, אל האור הפנימי לתיקון הכלי והרצונות שלנו .

יחס הגומלין בין בורא לנברא בעולם ''האצילות '' ( = עולם התיקון) , הבורא
הנותן לבין "מלכות" המקבלת אור, הנאה ושלמות.
המרחב הרוחני שלנו הוא המרחק בין האדם הנברא לבין הבורא( =האור העליון).זהו מרחב של השתוות הדרגתית בניהם , בהעדר הרגשת הבורא .
רוחניות היא שלב של אור חדש של " אור חוכמה " הנאצל מהבורא והניתן לנברא המקבל.

הגוף הרוחני דרך עשר הספירות , עשר תכונות , שונות בהן מתגלה
השפע = הבורא ( והן : מוח ,עצמות , גידים ,בשר ,ועור) .
עולם ''האצילות'' בנוי מ- 5 עולמות שהם מבנים רוחניים שהם עשר הספירות.
תשע הספירות הראשונות מתוקנות באופן מושלם ,האחרונה ספירת ''המלכות ''עוברת תיקון הדרגתי (עור ).
שינוי הצורה =הבדלות = הידמות = השתוות צורה מוחלטת עד
לדבקות ל- אל -L.
סוף הבלוג בקבלה לפרסום .

העוצמות של האדם הם כוחות שהוא מפתח והמצויים בו בכל מהלך חייו .

כוח עליון

כוח עליון.

קיימת ישות תבונית ,שתכננה את העולם ואת היקום. לא ניתן לסתור את האמונה אך נשאלת השאלה מאיפה באה התבונה העליונה הזאת .
בתורת הקוונטים אומרים שיש כוח אחר לא מוסבר שמתערב בתורות
הפיזיקה וחוקותיה.
לא נמצאה ראייה מדעית שאין ישות שכזאת. ברגע שאנו מנסים להסביר תופעה אנו מגיעים למסקנה כי יש גורם או סיבה לתופעה ...
הידע המדעי העצום שהצטבר לא גורם לכך שהאדם מבין יותר טוב את התופעות הגדולות בעולם.
המדען שואל שאלות חוקר בדרכים מדעיות ומנסה למצוא הוכחות ותשובות .

אני מאמין שעם שנבחר על ידי האל, ובחר להתמסר לאל, להיות מסור לו . זו בחירה שלו ואנחנו במידה מסוימת מושבעים ועומדים על כך מהר סיני – זאת אומרת שהקיום היהודי אינו סתם קיום. והמסר העיקרי המוסרי שיש ליהדות למסור לעולם זה המסר שכל " אדם נברא בצלם אלוהים" אשר נשגב מבינתו .

קבלת זרימה רוחנית מלמעלה .להאמין באל –L המתבטא בחוקי טבע הבריאה קיימת ישות תבונית שתכננה את העולם ואת היקום. לא ניתן לסתור את האמונה אך נשאלת השאלה מאיפה באה התבונה העליונה הזאת .

בתורת הקוונטים אומרים שיש כוח אחר לא מוסבר שמתערב בתורת הפיזיקה וחוקותיה (תורת העל מיתר ).

לא נמצאה ראייה מדעית שאין ישות שכזאת. ברגע שאנו מנסים להסביר להבהיר את התופעה אנו מגיעים למסקנה כי יש גורם או סיבה לתופעה ..
הידע המדעי העצום שהצטבר לא גורם לכך שהאדם מבין יותר טוב את התופעות הגדולות בעולם.
המדען שואל שאלות חוקר בדרכים מדעיות ומנסה למצוא הוכחות ותשובות בתורת האבולוציה יש חורים רבים שהמדע העכשווי לא יכול להסביר ורק תבונה עליונה יכולה ליצור את החסר, צורות חיים ומבנים רבים בתוך התאים ה-אל- L הכול יכול ברא את היקום את כל מה שיש בו חי, דומם, צומח כאחד.

תורה פילוסופית הקרויה קומפלמנטריות, מילה שניתן לתרגם כ"השלמתיות." ביסוד ההשקפה הזאת עומדת הטענה כי דברים הנראים לנו כסותרים הם סותרים רק למראית-עין, בעוד שברובד העמוק יותר של המציאות הם דווקא משלימים זה את זה.
אלוהים בעולם החלל האם השכינה, הנוכחות האלוהית, זהה עם הזמן חיפוש האמת, היא פשוטה: האמת כבר בידינו. נשמותינו הן נצחיות כל הידע שבעולם, ללא תלות בזמן או במרחב –
הזמן הוא נספח לתנועה. כלומר, אין לזמן קיום ממשי, כי קיום הזמן תלוי בקיומה של התנועה בחלל.
נוכל להבחין בין 'אדם המקום' לבין 'אדם הזמן', שכן אלה שני טיפוסי אדם שונים.
הזמן והמקום 'כרוכים' יחדיו - הזמן הוא תהליך היצירה עצמה, המקום היא התוצאה של היצירה .
הזמן הוא נוכחותו בעולם החלל שהוא תפקיד אלוהי. רק בזמן יתגלה האלוהים, תתגלה אחדותו של עולם החלל. יש לזמן תכונות אלוהיות. הזמן הוא שונה, הוא 'אחר' מכל המוכר לנו .
בפיסיקה, הזמן מוגדר על-ידי שיטות המדידה שבהן מודדים אותו. משמעותם נקבעת על ידי אופן הקביעה שלהם - אורך, משקל, מסה, מטען, וכדומה .

אני גורס כי לכל דבר חייבת להיות סיבה, העובדה שקיימת מציאות, שיש דבר- מה במקום מצביעה על סיבה. לא ייתכן שבטבע יתרחש משהו ללא סיבה .
סיבת הטבע מתאימה למושג האלוהים כבורא .
עצם קיום תכונות חיוביות בעולם מוכיח שתכונה זו קיימת באופן מוחלט
(וזהו אלוהים).

דיון פילוסופי ארוך ומעמיק התקיים בשאלת קיום האל, ופילוסופים רבים ניסו לספק הוכחות לקיומו ובכך להכניס את האמונה באל לתחום ההתדיינות התבוני.

פרויד , שטען כי בני-האדם יצרו (או אם תרצו, בראו) את רעיון האלוהים
על-מנת להקל על פחדיהם מפני המוות ועל תחושת אין-האונים שלהם.

הרעיון שקיים בורא כל- יודע וכל- יכול, שכולו טוב, מעלה את שאלת הרצון החופשי מול הדטרמיניזם האלוהי -- שתשובה אפשרית לאל -L היא
"הכול צפוי והרשות נתונה".

היהדות היא דת שכמעט ואינה מתייחסת לשאלת הוכחת קיום האל. אמונה מוחלטת בקיומו של האל-L היא נתון שאין עליו כל עוררין. היהודי אמור לדעת מעבר לכל ספק שהאלוהים קיים מעצם קיום המציאות והעולם.

"בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ"
הוא משפט עובדתי מבחינת היהדות. וכיוון שיש שמים ויש ארץ, הרי שיש אלוהים. יתר על כן, היהדות גורסת, כי בני האדם אינם יכולים להבין ולתפוס את מהותה האמיתית של האלוהות, שהיא אינסופית, חסרת דמות וצורה, בלתי מוגדרת.

היהדות מציעה לבני האדם להתבונן ביקום הסובב אותנו, ולראות את נפלאות האלוהות בכל דבר ודבר. האדם יתבונן בשמים, בארץ, בצמחיה, בבעלי החיים ובבני האדם ועל ידי התבוננות זו יבוא לידי הכרה בנוכחות האל, ויתקרב אליו במשהו. טבע הבורא .

היהדות גם מחייבת את מאמיניה ללכת בדרכי האל, כלומר לקיים את מצוותיו ועל ידי כך להידבק במידותיו. על ידי ניהול חיים מוסריים של קיום מצוות, תפילה וצדקה היהודי אמור להידמות לאל עד כמה שאפשר, וזו הדרך היחידה, אם כי המוגבלת למדי, להבין אותו ולהתקרב אליו.

הבורא היה בונה עולמות ומחריבן קודם העולם הזה , ואמר " דיין הניין לי , ודיין לא הניין לי " (זה מתאים לי וזה לא מתאים לי)
"היה סדר זמנים קודם לכן", כלומר קודם לששת ימי בראשית.

מהות האדם

מהות האדם
"סוף דבר הכול נשמע את האלוהים ירא ואת מצוותיו שמר כי זה כל האדם". (קהלת יב - יג ).
הכרעת האדם, לקבלת עול מלכות שמים ועול תורה ומצוות הוא הערך שבקיום האנושי. זה מה שמבטא המורכבות הגדולה ביותר של מהות האדם. תיקון הנשמה בסדר מערכת הרוחניות בכלים דהשפעה ברצונות שלו תיקון תרי''ג המצוות .
התגלות האל-L אכן נועדה לאנושות כולה ולא רק לעם ישראל, ושהתורה יפה לכלל האנושות. אין ספק שהיו בין היהודים כאלה שהאמינו בכך בעת העתיקה .(כמו רבי ישמעאל בן אלישע הכהן גדול נצר למשפחת כוהנים שותפו לדיון של רבי עקיבא) ואחרים בזמן בית המקדש השני במאה הראשונה למניינם .
"דיברה תורה בלשון בני אדם , וחילקה את העולם כולו ואת העולמות כולם לשני חלקים ,מה שהוא למעלה שמיים ומה שהוא למטה ארץ "ויקרא אלוהים לרקיע שמים " - כתוב המים אשר מעל \ מתחת לרקיע... ומעל לשמים, אלה אולי המים במערכת השמש.
כי הרי איך יכולה התורה להסביר לפשוטי העם של פעם על המצאות כוכבי לכת ושביטים במערכת השמש?
אולי על ידי הצגת מרכיב משותף, כי הרי אף אחד לא היה צריך לדעת על כאלה דברים פעם.
והיום הרי אנחנו יודעים על כמויות עצומות של מים בכוכבי הלכת הגדולים, ובכמויות אדירות בשביטים.
''היה אור עליון פשוט ממלא את כל המציאות בא הצמצום השבירה '' באור אינסוף ''הנקודה הסינגולארית המפץ הגדול שהתרחש לפני 13.7 מיליארד שנים והוא אשר ברא את הכול, את כל העולמות ''( האר ''י ספר עץ החיים ).
נוצרו 4 כוחות בטבע : כוח גרעיני חזק ,כוח גרעיני חלש ,כוח האלקטרומגנטי כוח הגרוויטציה .
ההשגחה האלוהית היא בכל דבר, החל מנפילת אבן כתוצאה מכוח המשיכה, במחלת אדם, בניצחון או במפלה. אנו רואים את אצבע הבורא בכל דבר גם כשעם ישראל בא לארצו וגם כשגלה ממנו, ע"פ הכלל "עולם כמנהגו נוהג" זהו כלל גדול באמונה ...
הבורא נמצא בנפשו של האדם הוא מושג רוחני, הוא מתחבר לרצונות לנפש, לרוח לנשמה .
לאדם שבליבו מחשבות ורצונות של הכוח העליון ,בכלים של אורות דהשפעה ובכלים דקבלה רצון לקבל מילוי לתועלת אחרים ולא לעצמו בלבד.
הבורא הוא מושג מופשט, הוא כוח רוחני, שאינו גשמי ולכן לא נוכל למצוא אותו תחת עדשת טלסקופ או בחישובים מתמטיים כלשהם עשר הספירות 10X10 רמות של אור ישר ועוד עשר ספירות של אור חוזר . חמש העולמות העליונים המהווים את כל המציאות הכללית האינסוף .
כדי להגיע למצב המושלם הזה
צריך להכיר את המהות של העולם להכיר את הרובד הפנימי ביותר של עצמנו ושל הסובב אותנו וללמוד כיצד ניתן לאזן בין השניים , לשלווה ולשלום לאושר לגאווה ולחופש ללא תאוות הכסף ,הכוח והכבוד.
על כל אלה הגדלת לעשות כדי להגיע למצב המושלם הזה .
סוף סוף יש אדם שאומר אמת.
הכול משקף את הכול - הכול נתון מראש (רבי עקיבא)
האל - L קיים מעצם קיום העולם אנו מתבוננים ביקום בשמיים בארץ בצמחיה בבעלי החיים ובבני האדם וזאת התכלית של המהות ועצם קיומו של האל - L.
עצם ההתבוננות זו הוכחת האל - L. כ- essence כ-מהות.
צריך להשלים בתוקף הבנתך שכולנו אחד ובכך אנו בונים את העצמיות שלנו.
דבר לא יכול להתקיים ללא הניגוד שלו ...

המודעות.

המודעות שלנו תלויה במוח שלנו ביכולתו לפנח תמונות איתותים , סיגנלים,תחושות , ללא התודעה, החושים ,התבונה ,והמודעות לא היינו יודעים כי אנו קיימים במציאות .
התודעה אינה מורכבת רק במוח , היא מורכבת מאיתותים וצרופים מושלמים...
אנו נמצאים כאן כדי להביא להמשכיות למודעות עצמית להביא לשיפור האני ,להשפעה ,לרוח , לנשמה ,לאור ולתיקון של כל זה .
יש סיבה להיותנו כאן יש לנו מטרה בתודעתנו ,אנו מודעים להימצאות שלנו ולמטרה שלשמה נבראנו.
האמת המוחלטת משאירה מקום לחשיבה ,הרי לפני שמגיעים אליה ...
"האני המודע " חשבתי ורק לאחר מכן השקתי שהיא אמת מוחלטת על מנת לאשש...את הדברים .
החוויה יכולה להיות על טהרת הפנימיות ,כמו חוויה בחשיבה שהיא מנטאלית טהורה .
הנשמות שלנו הם ניצוצות של בורא העולם , לכל תיקון , אישי ,עצמי, וקבוצתי , אנו מקרבים טיהור פנימי כללי באמצעים תבוניים ורוחניים עד לאינסוף.
הנשמה בוחרת מרצון, לעבור את ההתנסות הנוספת, להיכנס לאישיות הנשמה שבגוף האדם.
אם אנו רוצים לראות ,דרך הנקודה שמבטא את הנשמה ,עלינו לחדול
מהעמדה השיפוטית שלנו.כאשר אנו שופטים את האחר אנו יוצרים אנרגיה שלילית .
אין לנו יכולות לשפוט את מה שרואים , בהעדר סיבות נוספות שלא נראות מן העין.

כוונה .

היא ממונעת על ידי הרגשה ומחשבה של המעשה, הכוונה היא סיבה בלתי נפרדת מהתוצאה.
סיבה שלא הניבה את התוצאה שלה, היא מעשה שלא השלים את עצמו .
כל תכונה גופנית, רגשית ונפשית ,שמאפיינת את הגוף שנלווה אליו, היא סיבה של הנשמה .
הבורא אינו משתנה ,רק האדם ,ככל שהוא משתנה הוא מתקן את עצמו
הוא זוכה ליחס יותר גדול מהבורא כדי לקבל את האור העליון.

המושג של" בורא " (בקבלה) לבין "אלוהים " (בדת) .
בקבלה הוא באינסוף , בחסדו, בעצמיותו, בסגולותיו , בגילוי הבורא,הטוב והמטיב ,המשפיע,
מהנקודה העליונה שב "אינסוף".

בדת = דעת  תורה = " ה' שמו אחד " .במכלול ספרי הקודש ,תלמוד ,גמרה,וקבלת עול מצוות

מה שברור עכשיו לא היה ברור לפני שהתברר .
כל נעלם מתברר מעצמו .
"סוד ה' ליראיו" '' סוד ה' ליראיו, ובריתו להודיעם " = לה' האל - L יש קהילה מצומצמת של "מקורבים" שהם יראי האל –L ,האל- L מגלה ליראיו את סתרי התורה. (תהילים כה – 14)
"הבורא" הכול יכול " שיצר את כל המציאות ולכן הוא " כל יכול " .
משמע , בכוחותיו ,באחדותו , באינסופיותו ,ובהנהגתו של העולם.
דרך הקבלה ניתן לפתור את הנוסחאות החבויות בתוך מאגרי החוכמה
והידע של חוק המציאות הכללית .
ולזאת ניתן להוסיף את שפת התנ"ך האגדה ההלכה הקבלה כפי שנכתבו בהתגלות הבורא לאדם (אברהם אבינו).  האלוהים מתגלה בדרכים שונות "במידות "ובאידיאות" ( הרב קוק ).

ט ו ב   ו ר ע .

מושג רע = אגואיזם שלנו – מחשבות רק על טובת עצמנו .
טוב = שמחה התרוממות התעוררות .
צריך להסיר את הרע מתוכנו כי זה גורם לייאוש לצער לעצבות .להגיע לטוב.
כל החיים שלנו הם מאבק עם הרוע הפנימי שלנו דחיקתו והחלפתו לתכונות של הבורא , לתכונות ההשפעה אשר יביאו אותנו לתכונת  טוב ומטיב .
נשמתנו בדרכה לבורא נמצאת במאבק מתמיד בין שני כוחות מנוגדים שהם טוב-ורע .
סיבת הסבל בנשמה שהיא מגיעה עם הרשימו - DNA שלה בגלגולים השונים שלה.
בנשמתו של האדם נמצא יצר הרע – ויצר הטוב , האדם נולד לסבול נולד לכאבים ולייסורים.
ייסורים הם = כאשר האדם לא מתייחד עם הכוח העליון אך,מרגיש שהוא קיים
נמצא אבל אין לו שייכות אליו .
" יצר האדם רע מנעוריו " "צדיק ורע לו רשע וטוב לו "
האדם צריך לתקן את הרע הפנימי להרוס אותו ולבנות עליו רק את הטוב.
להבין את נוכחותנו ביקום ובעולם הזה ואת קיומו של האדם במערכת הבריאה בעולם העשייה.
הכול צפוי מראש בגלגול הזה כמו בגלגולים האחרים .....
אנו קולטים חשים ,מרגישים, ורואים על פי החושים שלנו והם הגירויים הפרטיים והפנימיים שלנו המוח שלנו משדר והחושים קולטים וזה גם מה שקורא בנשמה שלנו.

תודעה - הכרה-עצמית, כושר חישה והבנה

מרביתן של בעיותינו הן פרי יצירתו של דמיוננו, וזאת כיוון שלא קיבלנו או השגנו את מה שרצינו לקבל ולהשיג, או משום שלא קיבלנו והשגנו את מה שרצינו לקבל ולהשיג בדיוק על פי דרישותינו. בנוסף לכך, מרביתן של בעיות מסוג זה הן תוצאה של רגשות ותחושות שרצינו לממש או לאחוז בהם, ולא צלח הדבר בידינו .
תודעה - היא אחת מתכונות הנפש, ובדרך כלל מייחסים אליה תכונות כמו סובייקטיביות, הכרה-עצמית, כושר חישה והבנה, והאפשרות לקלוט את היחס בין הזהות האישית לסביבה. לפעמים משתמשים גם במילה הכרה לאותן משמעויות .

מרכז הבריאה

מרכז הבריאה.

כל מדרגה עליונה, ביחס למדרגה התחתונה ממנה, נקראת "בורא" מפני שהעליונה יוצרת את התחתונה, במרכז הברייה נמצא הבורא.
הנשמות הורחקו ממנו בטווח של חמישה עולמות: אדם קדמון, אצילות, בריאה, יצירה, עשייה, עד לנקודה המרוחקת ביותר שנקראת "העולם שלנו". ומהנקודה הזאת הוא מושך אותנו אליו .

בעשר הספירות – כתר, חוכמה,בינה , חסד, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות.
כל ספירה כוללת את מגוון הספירות בתוכה .

להיות שווה לבורא, משמעו להיות שווה אליו בכל התגלויותיו .

כל ישראל ערבים זה לזה , אין ברירה חייבים להתיישר לחוקי הטבע
העליון למציאות הכללית .לאל – L לטבע הקבוע .

כל רבידי המציאות מושתתים ופועלים תחת חוק אחד בלבד , חוק
ההשפעה המניע את הבריאה לעבר הבורא.
הכוח העליון, שהמקובלים השיגו ותיארוהו ככוח השפעה הטוב ומיטיב = "הבורא " שאנו מכנים אותה מחשבת הבריאה, מחשבת הבריאה הזאת אנו מכנים אור אין סוף .

הנברא והבורא הופכים שווים זה לזה ביחסם, בכוונה. זו משמעות המושג להגיע ל"דבקות" היא כל תכלית הבריאה . השגת העולמות העליונים מאפשרת לאדם לראות את הכוחות הפועלים על כל הפרטים בעולם הזה.

הקבלה מתארת את כל הפעולות היוצאות מהבורא ומשתלשלות דרך כל העולמות העליונים הרוחניים עד לעולם שלנו, מושגי הזמן, התנועה והמקום אינם קיימים בו. בעולם העליון מצויים כוחות מופשטים בלבד .
חכמת הקבלה מסבירה, כי מטרת המציאות היא להעלות את האדם לרמה בה ישתווה אל הבורא במציאות, בעודו נמצא בעולם הזה. בעלייתו לדרגת הבורא, האדם אוחז בשתי קצוות המציאות - בגופו הוא מצוי בעולם שלנו, ובנשמתו הוא בגובה הבורא. זוהי מטרת הקיום. הבורא קבע אותה מראש, ואליה הוא מוביל אותנו. בסוף כל הגלגולים.

בורא עולם.

חוקי הטבע קובעים שאי אפשר לברוא משהו " מאין"  ( ראה בפרק יש מאין ).

מכאן אנו משגים שה אל - L היה בורא עולמות ומחריבן .
"טרם שנאלצו הנאצלים ונבראו הברואים ,היה אור עליון פשוט שמילא את כל המציאות ולא היה שום מקום פנוי בבחינת אויר ריקני וחלל ".
אלוהים החליט לברוא את העולמות והמציאות על מנת ליתן הנאה לנבראים
על מנת ליתן הנאה לנבראים מטובו ומחסדו .
העולם מתנהל על פי חוקים קבועים ומוחלטים... החשכה שהייתה
עם בריאת העולם נוצרה ונבעה לאחר "שבירת הכלים "כשתוצאה ממנה
התפזרו הנצוצות אל תוך הקליפות . המפץ הגדול...
"בשבירת כלים" = נפילת העולמות ,בריאה , יצירה , עשייה , שהיו
מאוחדים נוצר החומר בעולם העשייה.
נוצרו כל הגלקסיות כולל כדור הארץ "צבא השמיים והארץ" .
מכאן צריך לבחון את תורת המיתרים והקונטים .

האדם הדתי לא משעין את אמונתו על תיאוריות מדעיות. לכן לא הקוואנטים
ולא איינשטיין מהווים בשבילו מורים רוחניים. תיאוריות מדעיות באות והולכות, משתנות ומתהפכות , והדת ממשיכה להתקיים האמונה של האדם הדתי לא תלוייה בהן.

אם הכוונה היא באלוהים מופשט, אלים פילוסופים או ידענים, שהם לא-
"אלוהי אברהם יצחק ויעקב",
לדבר על קיומו של אלוהים היא שאלה פילוסופית ?
האם החוקים הכללים שקיימים בטבע יצרו אותו או שהוא נוצר ממנו .
האם יש לאלוהים מקום ללא היקום?
לעומת האדם המאמין בטבע ובחוקיו בלבד, ניצב המאמין בתורת ה-אל - L
הוא רואה בחוקי הטבע את רצון הבורא. הוא רואה בהתרחשות התופעות הטבעיות השונות ציות של הבריאה לבוראה. בחוקיות הטבע הוא רואה תכנית שלפיה ה-אל-L מנהיג את עולמו. לשאלה שהוזכרה לעיל: מי מניע את הגוף הנע בלי מפעיל מוחשי? הוא עונה את התשובה שבה הוא מאמין הבורא .
בפי רבים שגורה האמרה שחוקי הטבע הינם אחידים. שימוש במילים: "סיבה" "תוצאה" והדומות להן, יש בהן משום הטעיה. הטעיה זו מביאה לקביעת עובדות שאינן מוכחות, כלומר, עובדות המבוססות ביסודן על הנחות בלבד אנו עוסקים בסיבה ומסובב.
אולם זוהי טעות, כי לאמתו של דבר, אין בטבע סיבות המביאות בהכרח ל"מסובב". המדען המחפש הסבר לחוקי הטבע, שואף להגיע לניסוח חוק שיכלול בתוכו את מירב האפשרויות. אולם יש לדעת שבטבע עצמו לא מצוי גורם המסביר את חוקיות הטבע.
האמון שאנו רוחשים לחוקי הטבע, משמעותו היא, שאכן הטבע מציית לחוקים מוחלטים וקבועים מראש...משמעת זו של הטבע לחוקיו, היא הבסיס של המדע.

דרגות הנשמה - נר''ן ח''י .

בספר בראשית פרק ב' פסוק ז' כתוב :
"ויצר יהוה אלוהים את האדם מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה".

באדם פועלת מערכת דינמית של חמישה כוחות רוחניים.
נפש
רוח
נשמה
חיה
יחידה
השגת הכלי נשמה .
חמשת החלקים מחולקים כנגד חמישה עולמות רוחניים :
אדם קדמון,
אצילות,
בריאה,
יצירה,
עשייה.
בעוד שדרגות נר"ן שוכנות באדם הלכה למעשה שתי הדרגות הנוספות , ח"י, הינן אסטרליות תחושתיות ומקרינות על האדם את אורן מעולמות עליונים.

הנפש –
נחצבה מעולם העשייה. ומבטאת את החלק הרוחני הנמוך ביותר באדם וקיימת בכל צורות החיים. הנפש זורמת בספירות: נצח, הוד, יסוד, מלכות
הנפש זורמת בספירות: נצח, הוד, יסוד, מלכות. כל פגיעה או הפרה של איזון במרכז הנפש עלולים לגרום לחוסר איזון בתפקוד הנפשי – מנטלי וכן באברי הבטן.
רוח -
נחצבה מעולם היצירה. מייצגת את השאיפות ואת עולם הרגשות- שמחה, כעס, גאווה .
זורמת בספירות חסד, גבורה ותפארת.
נשמה –
הנשמה מקורה עליון והיא נחצבה מעולם הבריאה. החלק הרוחני הייחודי לאדם ושאינו קיים באף ייצור אחר. היא העל מודע העמוק שבאדם. הגרעין הפנימי של אישיותנו שאינו מתכלה לעולם וחי חיי נצח. היא החלק הטהור ביותר ואין אפשרות לפגום בה אלא לעמעם ולערפל את התגלמותה והופעתה בחיי האדם. לנשמת האדם חיים עצמאיים נצחיים שמקורם בעולמות עליונים .זורמת בספירות: כתר, חכמה, בינה, (דעת).

חיה -
נחצבה מעולם האצילות.

מייצגת את האנרגיה הרוחנית הרביעית במספר הסובבת סביב האדם. גבוהה לאין שיעור במעלתה מהנפש. מקיפה את האדם ועוטפת אותו באור רוחני עצום (אור מקיף) הנקרא "הילה". ככל שמדרגתו הרוחנית של האדם גבוהה יותר.

יחידה –
מעולם האדם קדמון.

הדרגה הרוחנית הגבוה ביותר. נמצאת מעל ראשו של האדם ואינה מתלבשת בו. אור היחידה נמשך מאור "האין סוף" שם מקור הנצח. למעשה מדובר באור רוחני עצום מעל לכל הידוע, המוכר והמצוי כזה הנשגב מבינתו של האדם.
לעיתים נדרש האדם לעבור מספר גילגולי חיים על מנת לזכות לאחת מדרגות נר"ן ח"י. כלומר
בגלגול ראשון מקבל האדם נפש דנפש ואח"כ רוח דנפש ובגלגול נוסף מתחיל לקבל את מדרגת הרוח על כל חלקיה השונים ולבסוף יחזור בגלגול נוסף לקבל את מדרגת הנשמה. כאשר מסיים האדם את כל מדרגות נר"ן הוא מפסיק לבוא בגלגול ונשמתו שבה אל חיק הבורא ועולה אל גן עדן עליון.

בתחילה האדם מקבל את נפש דנפש. אח"כ רוח דנפש ואז צריך לבוא בגלגול נוסף כדי להתחיל לקבל את מדרגות רוח- שגם אותה מקבלים בהדרגה: נפש דרוח, רוח דרוח ונשמה דרוח, ושוב עליו לחזור בגלגול נוסף כדי לקבל מדרגת נשמה.
גם כאן מקבלים אותה בהדרגה: נפש דנשמה, רוח דנשמה ואח"כ נשמה דנשמה.
כאשר האדם זוכה לקבל את כל מדרגות נר"ן בתוכו הוא נקרא צדיק שלם ומפסיק לבוא בגלגול. מדרגות חיה ויחידה אינן נכנסות באדם אלא נשארות כאור מקיף סביבו.
אדם צדיק שזכה לקבל את כל מדרגות נפש, רוח ונשמה – לאחר פטירתו, נפשו נשארת בקבר.
כדוגמת העולמות העליונים שמספרם חמש, כך גם נשמתו של האדם בנויה מחמישה רבדים הנקראים:"נפש", "רוח", "נשמה", "חיה", "יחידה"-ובראשי תיבות נר"ן ח"י.
כדוגמת עולם האצילות הבנוי מעשר ספירות הנקראות "עץ החיים", כך גם האדם בנוי מעשרה מרכזי אנרגיה האור- ספירות וכמו שבעץ החיים ישנם צינורות שפע המחברים בין הספירות שמספרם 22, כך גם האדם בנוי מ-22 צינורות-מרדיאנים שתפקידם להוליך את האנרגיה האור מספירה לספירה.

המקובלים טוענים שאדם נולד עם נפש ואם הוא זוכה - הוא זוכה לקבל גם חלקים שונים של רוח ונשמה. לגבי ח"י - רק יחידי סגולה (כגון הרשב"י והמשיח שיבוא) זכו לשני החלקים הללו שמקבילים לספרת חוכמה וכתר.

כאשר הכלי הרוחני התחתון אינו מסוגל לקבל עם כוונה על מנת להשפיע לבורא, הוא משתמש רק בעביות שורש שלו. זאת אומרת, הוא יכול רק לתת עם כוונה על מנת לתת .../ להשפיע

0- בחינת שורש - עביות כתר (או שורש)
1- בחינה א' - עביות חוכמה
2- בחינה ב' - עביות בינה
3- בחינה ג' - עביות ז"א
4- בחינה ד' - עביות מלכות

"להשפיע למען הבורא" עבודה נגד הרצון לקבל עם עביות שורש א' וב', ואילו
"לקבל למען הבורא" (למען ההשפעה) עבודה עם הרצונות בעביות ג' וד'
עבודה הרבה יותר קשה מ"להשפיע למען הבורא".
כשיורדים הרצונות (הספירות, הפרצופים, העולמות) מלמעלה למטה, העביות (הכמות של הרצון) גדלה:

לפי חכמת הקבלה: אמונה = ידיעה / השגה = תכונת הבינה.
וכל עוד אדם לא נמצא בידיעה או השגה ( בתכונת הבינה )- הוא לא נמצא
באמונה (כי אי אפשר להאמין במשהו לא ידוע ומופרך). וזה בניגוד לאמונה הפשוטה שהיא שיטות וגישות פסיכולוגיות שאדם יצר כדי להשלים חוסר הידיעה.
אמונה היא תכונת הבינה = כוונה על- מנת להשפיע. כשאדם רוכש כוונה ע"מ להשפיע,כשהוא עובר את המחסום - רק אז הוא נמצא בהתחלה של אמונה.
אמונה היא כלי שאיתו אפשר לעבוד ולהגיע לתיקון.
קיום תורה ומצוות (פנימיות) = תיקון תרי"ג הרצונות. וכדי לתקן את הכלי
צריך קודם להשיג כלי, כלומר להשיג נשמה.
כשאדם עולה מגשמיות לרוחניות - מתגלה לו הכלי. והכלי מורכב מרצון אחד המחולק לתרי"ג רצונות.
וכשאדם רוכש כוונה על-מנת להשפיע, מה שנקרא אמונה - זה הוא כלי שאיתו יכול להתחיל לתקן את הרצונות שלו.
תיקון של כל רצון כזה נקרא מצווה. והאור שמתקן את הרצון וממלא אותו נקרא - תורה.
זוהי המשמעות של קיום תורה ומצוות.

רק כשמתגלה הכלי לקבלת האור = הנשמה, אז מחלקים את הכלי לתרי"ג רצונות. וכל תיקון של רצון מתוך תרי"ג הרצונות נקרא קיום מצווה.

מה שמתקן רצונות אלה הוא האור, וצריך לדעת איך להזמין אותו, איך לעבוד איתו, איך לתקן.

האור שמתקן את הרצון וגם ממלא אותו - נותן אפשרות לתפוס שם משמות האלוקים. וזה נקרא תורה. הכול יחד - נקרא תורה ומצוות.

גמר תיקון יקרה כשכל האנושות תגיע לעביות ד', כלומר לשיא ההתפתחות של הרצון לקבל. וממצב זה - כל האנושות תעשה קפיצה לרוחניות .

מונח זה עניינו לא הרצון לקבל עצמו אלא כוונת השימוש ברצון.
כל הרצונות, מקטן ועד הגדול ביותר, מצויים באדם. במידה שהאדם משיג את כוונת ההשפעה ורוצה להשתמש ברצונותיו בכוונה להשפיע לבורא, הרצונות מתעוררים בו. כלומר, ההתפתחות היא בכוונה, והיא המאשפרת שימוש ברצונות נוספים.

ההבחנות החדשות שהאדם אוסף בדרכו, השיפור הפנימי התדיר, התכונות החדשות שהוא מקבל על עצמו בכל רגע, נקראים כולם יחד בשם עליה במדרגות העולמות העליונים. האדם בנוי מרצון ליהנות המכונה "רצון לקבל". הרצון לקבל מתחלק לחמישה חלקים בסיסיים. במונחים קבליים נהוג לומר כי הרצון לקבל מתחלק לחמש דרגות של "עביות", הנמדדות באופן הבא: עביות שורש, עביות א', עביות ב', עביות ג' ועביות ד'. המונח "עביות" משמש אפוא למדידת גודל הרצון.
כל אחת מחמש דרגות העביות הבסיסיות מתחלקת לחמש דרגות פרטיות, שכל אחת מהן מתחלקת גם היא לחמש דרגות פרטי-פרטיות. וכך מחולק הרצון לקבל שבאדם למאה עשרים וחמש דרגות.

כדי לאפשר לאדם להיתקן, מקודם שברא הבורא את האדם ברא הוא את העולמות ומדרגותיהן. לאחר מכן, האדם נברא והורד לעולם הזה, וממנו עליו לטפס בחזרה אל שורשו. אם כן, אנו מבחינים בין שני סדרים בהם עוסקת חכמת הקבלה:

ממעלה למטה - השתלשלות העולמות ומדרגותיהן
ממטה למעלה - עליית האדם באותם המדרגות

מהבורא יוצאים העולמות אין-סוף, אדם קדמון, אצילות, בריאה, יצירה, עשייה, והעולם האחרון - העולם שלנו. כאמור, הקבלה מתארת את כל אופני בריאת העולמות ואת הדרך בה יורדת הנשמה מהבורא, דרך כל העולמות עד לעולם שלנו. בין העולמות העליונים ובין העולם שלנו נמצא ה"מחסום" המפריד בין העולם הרוחני ובין עולם החומר.

מתחת ל ''מחסום ''נמצאים הגוף והנשמה בדרגת העולם הזה. האדם מתחיל את תהליך תיקונו הפנימי מדרגת העולם הזה. ממנה האדם עולה בנשמתו, דהיינו בהכרת המציאות הרוחנית, דרך העולמות עשייה, יצירה, בריאה, אצילות, ואדם קדמון עד לעולם אין-סוף. במצב הנקרא "גמר התיקון" הוא מתייחד כולו עם הבורא. חכמת הקבלה מכילה בתוכה את כל המציאות שלמטה מהבורא: את כל העולמות, את כל מי שנמצא בהם, את תהליך ירידת נשמת האדם עד העולם הזה ואת עלייתה חזרה. כלומר, חכמת הקבלה כוללת את כל מצבי האדם.

כלומר את כל פרטי המציאות בעולם הזה על כל קשריהם, נמצא בכל העולמות העליונים עד עולם אין-סוף. היקום, הפלנטות, כדור הארץ, בני אדם, דומם צומח חי ומדבר, נמצאים גם בעולמות שמעל לעולם הזה, בעולמות עשייה, יצירה, בריאה, אצילות, אדם קדמון ואין-סוף.

אין פרט בעולם הזה שלא נמשך מאין-סוף דרך כל העולמות עד לעולם הזה. כל הפרטים הטבעיים במסגרת הדומם, הצומח, החי והמדבר שבעולמנו נמצאים בהכרח גם בעולמות העליונים. ההבדל בין פרטי המציאות שבעולם הזה לפרטי המציאות שבעולמות העליונים הוא אחד בלבד - בעולמות העליונים הפרטים הללו נמצאים בצורת כוחות, ובעולם הזה בצורת חומר.

השגת העולמות העליונים מאפשרת לאדם לראות ולחוש את הכוחות הפועלים על כל הפרטים בעולם הזה.

תהליך מעבר המחסום הוא תהליך הדרגתי.
לימוד הקבלה במטרה להתקרב אל תכונת הבורא, תכונת ההשפעה, מחדד באדם את דקות ההבחנה. מתעוררות בו הבחנות עדינות יותר ומדויקות יותר על המציאות שבה הוא נמצא.
האדם מתחיל להרגיש את הפעולות מאחורי החומר - את הכוחות הפועלים על החומר הנמצא לפניו. בחמשת חושיו הרגילים הוא מרגיש את אותה המציאות כמקודם. בחוש הנוסף המתפתח בו הוא חש את הכוחות הנמצאים מעבר לגבולות תפיסת חמשת החושים.
המציאות הנסתרת מתבררת לו יותר ויותר, והוא מרגיש בקיומה של מציאות נוספת מעבר לתמונת העולם הזה.
בדרך הראשונה משתלשלים השורשים העליונים ומתגלים בהדרגה מלמעלה למטה. "סדר השתלשלות העולמות, הפרצופים והספירות" מלמעלה למטה והדרך השנייה נקראת בקבלה
"השגת הכוח העליון" מלמטה עד העליון .
חוק שורש והענף בעולמות
ארבעת העולמות שמרכיבים את הבריאה הנקראים (מלמעלה למטה): אצילות, בריאה, יצירה, עשייה, החל בעולם האצילות, שהוא הנעלה ביותר, וכלה בעולם העשייה הגשמי שלנו שהוא התחתון ביותר, יש מבנה זהה לחלוטין בכל פרטיו. כלומר, המציאות וכל פרטיה בעולם הראשון, קיימים גם בעולם השני הנמצא תחתיו הנמוך יותר ללא שינוי. וכך גם בכל העולמות שלאחריו, עד לעולם הזה המוחשי לנו.

אמונה ''יש מאין ''
המושג "אין" בקבלה, מציין מציאות נעלמת מעיני האדם, יתכן שדבר שהוא "אין" לגבי אחד הנו "יש" לאחר.
כאשר מדובר ב"אין" כגון בפסוק:

''שיר למעלות, אשא עיני אל ההרים, מאין יבוא עיזרי '' (תהילים – פרק קכ"א) שממנו, מאותו "אין" יבוא עזרי" אנו מתכוונים לענין רוחני קיים ועם זאת נעלם שהוא מקור כוחנו וחיותנו.

האדם צריך להפוך את "האין" הנעלם המוסתר ל"יש" ובכך לאפשר ל"אין" נעלה יותר, להיות המקור ל"יש" שהתגלה.
ה"אין" הוא כינוי לאין סוף. וכיון שהבורא הוא אך טוב, ה"אין" הוא מקור כל הטוב ואין בו מציאות רעה כלל.
מציאות העולם הנגלית, הן המציאות הגשמית הכללית והפרטית והן המציאות הרוחנית הנפשית המודעת, הן כולן בבחינת "יש" לגבי האדם החווה אותם.
כאמור, ה"יש" הוא דבר אישי הנתון לרמתו הרוחנית של האדם. ככל שאדם הוא יותר מודע, כך ה"יש" לגביו מתרבה ובמקביל עלולה לגדול הרגשתו המוטעית שהוא יודע ומבין הכל.
תכונת ה"יש" בנפש, היא שהאדם נדמה בעיניו כדבר העומד בפני עצמו ואינו זקוק לשום סיבה רוחנית לקיומו. הדבר דומה, לקיום הטבע.

במילים אחרות, ניתן לומר, שתחילת מודעות האדם היא שהמציאות, כלומר תחושת ה"יש".
או במילים אחרות, בתחילת הכרת האדם, נדמית המציאות למתקיימת באופן של "יש מיש", על פי חוק שימור החומר והרוח ואין שום תוספת וחידוש בעולם, רק תמורות של חומרים גשמיים או של כוחות רוחניים.
לאחר מכן בתחילת העבודה הרוחנית ישנה תחושה ש"אני" - "יש",
ה-אל –L הוא "אין" אין סוף והבריאה היא "יש מאין".
תפיסה מצומצמת זו של הבורא והנברא ''יש מאין'', מכונה "דעת תחתון" של מבנה ההתבוננות הכללי. התכלית, היא למעשה בחינת דעת עליון אשר בו הבורא והנברא הם אחד.

יש לזכור שהאין הוא הטוב המוחלט ולכן כל מציאות נבראת '' יש ''- בכל מקום ובכל זמן – היא בבחינת "אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי". (תהלים כג-ו )היא אווירת ביטחון באל - L. האדם יודע שיש מישהו שמלווה אותו בשעת צרותיו ...
כאשר אתה עושה טוב, זה בעצמו שכר שאלוהים נותן לך. אדם שעושה טוב מרגיש טוב יותר מבחינה נפשית מבפנים לעשות טוב זו הרי תחושה טובה כמובן , כי מי שטוב לו באמת, עושה רק טוב. וככל שטוב יותר לאדם כך הוא עושה יותר טוב.
כך שלעשות רע, זאת קבלת עונש נפשי. כאשר אדם עושה רע, הוא מעניש את עצמו. אך כאשר הוא עושה טוב, הוא עושה טוב לעצמו.
ככל שאתה מיטיב להבין כיצד פועל היקום,הטבע ,המציאות ,
כן אתה מתקרב לאל -L.
הרמב''ם אמר על האמונה ב – אל - L
''הסתכל במעשיו, שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם'' ויהי...
שפינוזה, אמר האל –L ''המגלה עצמו בהרמוניה של כל מה ''שקיים''

הצורך העליון שכל הנשמות יחזרו לכור היתוך וצור מחצבתם לנשמה כללית אחת
בדרך לעץ החיים – מקור כל המציאות הכללית.
פירוש הדבר שראוי ונאחל , שנצליח לחזור לחיים מתוקנים , לעולם הרוחני לאינסוף .

אלוהים ברא את האדם
והאדם ברא את האלוהים
כלומר האדם הוא בחזקת אלוהים
אדם = נשמה אחת
אבחנה בין מציאות REALITY
לבין הקיום EXISTENCE
המציאות היא מה שמאחורי הדברים.כל מכלול העולמות מהווים את המציאות הכללית והאין סוף
כל הצורות הן בקיום /ביקום
אני חלק אינטגראלי בגלובליזציה.
תהליך בניית האורות .
סדר מערכת הרוחניות בכלים של ההשפעה ,מימוש הבחינה מעל הרצון לקבל
מרקם הרוחני הרצון להשפיע שהיא תכונת הבורא
אני דומה לו ,הבורא שולט עלי חופשי מההשפעה
תיקון האגו עד לרמת של אהבת הזולת = תיקון הרצונות האגואיסטים של האדם = מצוות
רצונות האגואיסטיים שלנו בגוף הגשמי צריך להוריד אותם .
מחשבות ורצונות רק הכוח העליון יכול לשנות אותם בהתגברות על האגואיזם
אין כפייה ברוחניות ,השלמות יורדת אלינו מעולם האין סוף השגתה ניתנת רק בעליה הרוחנית שלנו לאותה רמה של השפעה ,ברצון שלי לקבל מילוי לתועלת עצמית /לתועלת אחרים, במצב של 10 שלבים ספירות של אור ישר ועוד 10ספירות של אור חוזר.[כמו 20 החומצות האמניות שעל בסיסן בנויים החלבונים של כל האורגניזמים של החיים ].
הערבות בתלות הכללית תחילה לרכוש את הרצונות שלהם כדי שהרצונות שלהם יהפכו לרצונות שלך כדי להשפיע עליהם אזי אתה הופך למוליך של האור העליון .
הכרת הרע צריך למשוך אורות מול כוחות הרע כמה שיותר,נפילה לרע ועליה לטוב עד לדרגה יותר גבוהה הזכר ברצון של ההשפעה ,הנקבה רק ברצון לקבל .
כל הבריאה היא הרצון השפעה – להשפיע
הרצון לתת קבלה - לקבל למען הזולת .
הקדמה לעשר הספירות
עולם של יצירה ובריאה של יש מאין ערך שלא יסולא בפז אני שותל את דבריו...
זה לא ייקום נטול זמן ללא התחלה וסוף , נקודת האל- חזור-נקודה סינגולארית דחוסה...של מציאות ...
שהשתמרה בצורה שמעוררת השתאות , תמיהה , הרהור ותהייה .
בעקבות תורת המיתרים והממדים הנסתרים שנתגלו ע''י המקובלים הקדמונים
ב- 10 הספירות הידועות בהסתר שלהן בעשרה מסכים ובארבעה עולמות קבליים .
הידועה לנו ב - '' ספר עץ החיים ''
להיום תורת הממדים ,המתרים שנתגלו לאחרונה על ידי המדענים .
כתר , חוכמה , בינה , חסד , גבורה ,תפארת,נצח , הוד , יסוד , מלכות .
בואו נצא ונלמד את שהותירו המקובלים מדורי דורות.
ובימנו החוקרים והמדענים של הדור...
למדתי לא להאמין לדברים שאיני יכול לבחון בעצמי ברמה ערכית על פי התפיסה שלי ,בכלים שלי ובהבנות שלי ברור שעם עובדות לא מתווכחים.
הדברים הנשגבים של עץ החיים .
שער בנפשך עד כמה האדם עץ השדה , הטבע הוא אנחנו ואנחנו זה הטבע ...מדוע משול האדם לעץ ? האדם צריך לחפור ולחקור לשם איזו מטרה הוא בא לעולם הזה. ...
עץ זקוק לארבעת היסודות: אדמה, מים, אוויר ואש (שמש), כדי להתקיים. בני אדם בדומה, זקוקים לאותם ארבעה יסודות. הבה נבחן אותם, בזה אחר זה:
אדמה = עשייה =מלכות
בני אדם זקוקים לבסיס יציב, שיכול לספק להם ערכים ומוסר ולתמוך בהם בצמיחתם .
"רוח חזקה יכולה להפוך עץ על שורשיו ". הצונאמי .
מים = יצירה =נצח ,הוד ,יסוד
מעניקים כוח וחיות לרוח האנושית.
אוויר =בריאה =חסד ,גבורה ,תפארת
נשמה הכוח הרוחני שלנו מגיע, בצורה מטפורית דרך האוויר והנשימה.
אנו משתמשים בחושי הטעם, המישוש והראיה כדי לקלוט חומר גשמי .
(אפילו שמיעה כרוכה בקליטת גלי קול).
אבל חוש הריח, הוא הרוחני ביותר מבין כל החושים, הוא זה שקשור פחות מכולם לחומר.
אש (אנרגיה ) =אצילות = כתר , חוכמה ,בינה.
בני אדם, גם הם זקוקים לחום, על מנת להתקיים.המשפחה והקהילה, הסביבה אנשים קולטים אנרגיה מהזולת מעמיתים, מבני משפחה, שכנים ושותפים.
היהדות קשורה קשר הדוק למשפחה ולקהילה, החל מחגיגת הלידה, דרך בר מצווה, נישואין, ואפילו במוות סגירת המעגל.
האדם
השורשים - תכונות שיש באדם ואשר קבל מהוריו או מסביו.
(תכונות שבאו דרך הגנים ה- D.N.A)
הגזע - תכונות עיקריות המאפיינות אותו.
הענפים - מאפיינים חיצוניים של זהותו.
העלים - מאפייני התנהגות.
הפירות - דעות, השקפות, אמונות שהם חלק מזהותו האישית.
לכולנו יש נשמה המחוברת אל השורש העליון הרוחני, כי כל האנושות היא שורש אחד המחובר אחד לשני בנשמה ומחוברים לנשמת אדם קדמון
ולאינסוף.
האדם צריך מפלט מאינטנסיביות ומשגרת היום העמוסה והלוחצת של חיי היום יום...וכמובן
שהתודעה נבראה יחד עם האדם הראשון ...
מעניין מאוד !
תחת עקרונות של תן מצפן , תן כיוון , תן משהו...
האדם צריך לרדת לרזולוציה להבחנה פילוסופית של החיים ,של זה
שמולך באשר הוא אדם...או של האדם למקום ... לעבר הבורא...
לפעמים הייתי רוצה להיות אדם פשוט, שליו , כזה שמסתפק במועט. להפטר כבר מכל הדחפים, האינסופיים, הבלתי מרוסנים , לקניות, לשלוט, לבלוט, ולדעת הכול כאנציקלופדיה מהלכת בעולם הגשמי לחבור לעולם הרוחני .לא כל מה שהאדם רוצה זה מה שבאמת טוב לו.

ובכן תודעת הנשמה .

הרצון, ההרגשה, האהבה, הכבוד, האומץ, התקווה, הפחד, הגעגוע ,שייכים לה .
הבורא = עולם א''ס בתוך 5 העולמות .
הבורא לא רק בשמיים הוא בכל מקום בתוך כל אחד מאיתנו ובתוך כל
חלקיק וחלקיק בעולמות התחתוניים ובעולמות העליונים.
הבורא הוא נשמה, ישות אנרגטית מודע לעצמו ולעצם קיומו הנצחי.
הבורא, השכיל לתקן את עצמו בעולם האמיתי. הבורא הגיע להבנה מהו אותו האני העצמי שלו, של זהותו האמיתית, בעולם האין סוף מבחינה רוחנית,שמחוץ לעולם הגשמי.
לבורא יש קשר לרצון הרוחני ,לתהליך ההתפתחות וההתחברות שעובר האדם עם עצמו לקראת תיקון הנשמה שלו ושינוי למודעות רוחנית עצמית ונצחית .
יש לנו הרבה מה לתת אחרי הכל בפוטנציאל אנו עם סגולה = יכולת לתת
ולהשפיע כמו הבורא .
למהות של המציאות שמות רבים.
יש כאלו שקוראים לה בשם אלוהים , הקדוש ברוך הוא , הבורא , השם יתברך. יש כאלו שקוראים לה נשמת העולם, שורש המציאות , מהות המציאות , סיבת הסיבות , רצון הרצונות , שורש המחשבות .
כאשר אומרים ביהדות אלוהים ברא את העולם יש מאין , הכוונה האמיתית היא שהבורא שהוא האין סוף דהיינו ה "שלם", ברא מתוכו וממהותו את כל מה שישנו .
כאשר אומרים בתורת הקבלה האין סוף צמצם את עצמו , הכוונה היא שהישות שהיא "הכל", השלם בראה ישות חדשה שהיא ה"יש" שהבורא בעצם צמצם את ה "שלם" את עצמותו ויצר את הנבראים.
'' דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים ,היה אור עליון פשוט ממלא את כל המציאות.ולא היה שום מקום פנוי בבחינת אוויר ריקני וחלל ,אלא הכל היה מלא אור האין סוף הפשוט ההוא... ''
מתוך ספר עץ החיים של האר ''י ספר עץ החיים.
כאשר אומרים במדע שהעולם הופיע מנקודה סינגולרית דחוסה הכוונה היא שכל מה שישנו הופיע מהכלום שהוא גם ה "שלם".
בטרם בריאת העולם(המשיכה ומתרחשת בכל רגע ), הכל היה אין סוף. לא היה שום "יש" אלא רק "אין".האין סוף שהוא אלוהים עצמו, צמצם את עצמו כביכול ויצר חלל פנוי, שבתוכו הוא ברא את העולם . החלל הפנוי היה ההסתרה של המהות האחת השלמה .
יש ! אין ! אלוהים .
שני המשפטים נכונים באותה המידה.
יש אלוהים = יש מציאות שמהווה את הכל.
אין אלוהים = אין בורא שנפרד מהאדם, אלא הכל זו מהות אחת.
יש ! אין ! נשמה .
יש נשמה = המהות של המציאות מהווה את כל היחידה שבכתר הרצון שהתעורר באדם הראשון .... שנדמה כחומר.
אין נשמה = הנשמה לא נפרדת מנר''ן חי , היא מהווה את החומר עצמו .
ברגע שהאדם מבין שהכל זו ישות אחת, באותו הרגע הוא הופך לאדם רוחני אמיתי, ורק אז הוא מתחיל לחיות באמת בתוך התיקון שלו.
מעולם א''ק אדם קדמון לעולם העשייה עד העולם הזה בו האדם עובר מן הגשמיות לרוחניות .
תורת הסוד - תורת הנסתר - תורת הקבלה - תורת הצמצום
האין סוף = ה "שלם"
הישות האחת שמהווה את הכל.
אדם הראשון קודם החטא, לא ראה הבדל בין טוב לבין רע. בעיניו הוא היה באחדות מלאה עם הבורא . בטרם החטא לא היה אצלו הבדל בינו לבין אשתו חוה , אשתו היא בחינת החלל הפנוי המציאות העולם הגשמי הידוע.
אדם ראשון האיש הוא בחינת הבורא, שממנו נלקחה האישה , דהיינו האיש מייצג את מה שהיה לפני הבריאה והאישה את מה שהיה אחרי הבריאה.
כמובן אחרי החטא האדם ראה את עצמו נפרד מהבורא, דהיינו גם כנפרד וכשונה מאשתו שהיא בכלל חלק ממנו ומתוכו ממש.
סדר ההשתלשלות , העולמות , הפרצופים והספירות כל הסדר שקדם בעולמות, היא התורה הנצחית , היא ההתגלות של האין סוף בתוך הצמצומים של הספירות '' נה''י '' נצח , הוד , יסוד ,של א''ק אדם קדמון ושל המלכות מהם נוצרו העולמות של ''בי''ע'' בריאה , יצירה , עשייה , בין מדת הרחמים לבינה , במידת דין מלכות של (בחינה ב')
כאשר האדם מבין שכל ההפכים נמשכים מאין סוף, האדם רואה בעיניו שכול תפיסתו , ההשתלשלות הזאת ממש מהאין סוף עצמו, עד לנקודה האחרונה של עולם העשייה . העולם שלנו הוא המציאות בסדר שקדם לעולם לאורות והעולמות העליונים שנמצאים בתוכו , 125 מדרגות .
כאשר האדם לא מרגיש אחדות עם כל מה שקיים, הרי שהוא בתוך הקליפות וההסתרה של האין סוף בתוך החלל הפנוי בעולם הזה .
בתוך הקליפות = הסתרה ולבושים של האין סוף. בעולמות דטומאה ובעולמות דקדושה.
למה ללכת בחושך,אנו יכולים ללכת באור.הכל מתקיים באהבת הבורא ובאור הבורא כל דבר בייקום מאיר את עינינו ואומר לנו אני חלק מכם ואתם חלק ממני .
הקבלה עוסקת אך ורק בעולם הרוחני, כלומר בטבע אחר, טבע של השפעה. זאת אומרת שכל מה שאפשר להרוויח על-ידי עיסוק בחכמת הקבלה האותנטית :מספר היצירה ל : '' אברהם אבינו , רשב''י - ספר הזהר , האר''י , עץ החיים (כתב חיים ויטאל מגורי האר''י ) אשל''ג, פירוש הזוהר .
זה להיות מסוגל לתת יותר ויותר ולא לקבל יותר ויותר .

1. חוק התנודה והמשיכה - The Law of Vibration / Attraction
2. חוק הקוטביות - The Law of Polarity
3. חוק הקצב - The Law of Rhythm
4. חוק היחסיות - The Law of Relativity
5. חוק הסיבה והתוצאה - The Law of Cause and Effect
6. חוק המינים - The Law of Gender
7. חוק ההמרה הנצחית של האנרגיה - The Law of Perpetual Transmutation of ENERGY

אני אישית רואה כך רק לתת .

הכול כלי של הרצון
אנחנו מזמינים מהמדרגה העליונה את '' הכוח העליון המאור המחזיר למוטב'' שהם אורות מקיפים היורדים מהאינסוף .
המציאות שלי תעבור בתפיסה של ההכרה שלי מחסום ,
מחסום = להגיע לאל-L למדרגה יותר גבוהה ,לאהבה לרכישת תכונת האהבה והנתינה וההשפעה אור עליון - מאור אין סוף, מלכות השפעה הממלאת אותי = תענוג של בעל בית הנותן ואורח המקבל. אור אין סוף=כתר =יחידה.
חיבור הרצונות שלנו של הנברא עם הבורא , אני אוכל, סועד, טועם ,כדי לגרום לבורא תענוג .
האורות והפרצופים עשר הספירות הם :
כתר , חוכמה,בינה ,
עולמות
אצילות לבן - חיה
בריאה אדום - בינה נשמה
יצירה ירוק ז''א רוח
עשייה שחור
צריך לעבור 125 מדרגות לעולמות העליונים
מחסום
עולם הזה.
כל העולמות נמצאים בנשמות ,והכול נמצא בתוכנו .
בנשמת אדם ראשון הנשמה הייתה מתוקנת עד לשבירה ,בעולם האצילות היה צמצום א'.
צריך להגיע ולחזור למצב ראשוני של הנשמה של לפני השבירה שהייתה זכה .
הכרה , ידיעה , מודעות ,
הסתלקות זו היא סוד הצמצום.
אופן היווצרותו של החלל שבו ישכנו העולמות בכללם העולם הזה על כל הווייתו, התרחש באופן הבא-
האינסוף צמצם את עצמו "מעצמו אל עצמו", כלומר לצדדיו, והותיר בתוכו חלל ריק ופנוי; בתוך חלל זה נבראו העולמות. יוצא, אפוא, כי "הצמצום מציין את הסתלקות האור האלוהי '' מהאינסוף .

א'' ק
******
אצילות
******
בריאה
*******
יצירה
******
עשייה
מחסום ******
אני בעולם הזה

בתכונת ,אבחנה , הכנה לאהבת חברים בקבוצה כאשר כל  הנשמות מתחברות יחד למען אהבת הזולת , האור מתקן את הכלים ,האור מחזיר למוטב כולנו בתכונת ההשפעה בתיקון העצמי שלנו בדרגת הרוחניות, באור הממלא את הנשמה.

מימדים במרחב

המרחב שקל לנו לתפוס זה , שאנחנו רגילים אליו, הוא בן ארבעה ממדים: שלושה ממדי מרחב שהם אורך, רוחב וגובה, וממד נוסף שהוא הזמן .
אני מדבר על מרחבי המודעות. התודעה שלנו יוצרת מציאות. או יותר נכון, בוחרת במציאות. במציאות קיימים כבר כל הממדים האפשריים, איננו מיצרים חדשים. אולם ישנם ממדים הנמצאים בשימוש, וישנם כאלו החסומים.
בפיזיקה המודרנית קיימות מספר תיאוריות המדברות על הרבה יותר ממדים מהארבעה האלו. התיאוריה המובילה ביניהן נקראת "תורת המיתרים" .
תורת המיתרים מתייחסת אל החלקיקים היסודיים כאל אובייקטים בעלי צורות מוחשיות יותר שתופסים מקום במרחב ויש להם לפחות אורך ולעתים גם רוחב ואולי אפילו ממדים נוספים.
ייתכן שבממדים הזעירים האלו שוכנים עולמות מרתקים ומלאים שנוכל בינתיים רק להרהר בטבעם ובאפשרויות העצומות שהם עשויים לפתוח בפנינו, אבל לא לבחון אותם באמצעות הציוד הטכנולוגי העומד לרשותנו.
חוק השינוי המתמיד
כל דבר סביבך, כל מה שאתה רואה, שומע, מריח, טועם, ממשש מתחיל בסופו של דבר מאנרגיה.
חוק היחסות
מה שאנו רואים- גדול יותר, קטן יותר, טוב ,רע, טוב יותר, רע יותר.איך שאנו תופסים דבר מה, חפץ, רעיון או אדם
חוק התנודות
שום דבר ביקום אינו נמצא במנוחה- הכל נצמא בתנודה מתמדת
חוק הקוטביות
לכל דבר יש את היפוכו המוחלט- למעלה/למטה, טוב/רע, ריק/מלא. לא קיים מטבע בעל צד אחד, אין חפץ שיש לו רק צד מימני ואין לא צד שמאלי.
חוק הקצב.
כל היקום נע בקצב מסלולי ומקובע- גאות ושפל, עונות השנה, יום ולילה-כל פעולה גוררת אחריה תגובה ותוצאות בנדנוד קצבי של תנודות .
חוק הסיבה והתוצאה
שלכל פעולה יש תגובה שווה והפוכה .
חוק המינים
לכל דבר ביקום יש צד זכרי וצד נקבי , ישנם זרעים רוחניים, אשר לוקח להם זמן מה להתגשם. עליך להיות סבלני כאשר אתה זורע זרעים רוחניים- רעיונות. הרעיון יראה את עצמו בעולם הפיזי רק כאשר יגיע הזמן לכך, כל רעיון שקיבל אנרגיה נע לעבר העולם הפיזי.
חוק המשיכה
חוק המשיכה אומר שדומה מושך דומה.
מחשבות +/ -
מחשבה יוצרת את המציאות שלך היא העולם שאתה בוחר לייצר לעצמך- אתה מייצר מחשבות חיוביות, היקום מחזיר לך אנרגיות חיוביות, ובגדול. אם אתה משגר ליקום מחשבות שליליות אתה מקבל בחזרה עולם עגום וקשה- כעס, רגשות מרים, לחץ, בדידות ופחד. אם אתה חושב שחסרים לך דברים, שאין לך כסף או אהבה- היקום יחזיר לך בדידות או עוני. אם תחשוב שאתה נאהב ויש לך כל מה שדרוש לך היקום יחזיר לך אושר ואהבה. זכור, הכוח בידך .
החוקים עובדים תמיד, בין אם אנחנו מודעים להם או לא ,הם הסתברותיים ואינם מוחלטים .